קול הזמן, או: למה אסור לסגור את גלי צה"ל

רשומת אורחת מאת מירב.

לא, אף אחד לא עומד לסגור את גלי צה"ל. לא בעתיד הקרוב, בכל אופן. פעם בכמה זמן עולים קולות נגד התחנה, טוענים שזה לא בסדר שהמדינה מממנת אותה, שהיא נותנת לחיילים המשרתים בה יתרון לא הוגן, שהתוכניות האקטואליות מוטות. במידה רבה אני מסכימה עם הטענות האלו ועם אחרות, אבל אחרי הכל, לפחות בכל מה שקשור לתרבות, מדובר בתחנת הרדיו הכי טובה בארץ. גלי צה"ל מחזיקה ביד אחת ארכיון עצום ונדיר וביד שנייה יכולת לצרף אליה כל אדם מעניין ומוכשר שנמצא פה, ובאמצע הפקה רצינית ומושקעת שמצליחה לתת כבוד מחודש למושג "תרבות ישראלית".

קחו למשל את ציפורי לילה, שמאפשרת 35 שנה לאנשים מרתקים ומיוחדים לעשות משהו שהם אוהבים בפינה נחבאת למחצה. היו שם דני רובס משמיע אלבומים שלמים, רונה קינן ודורי מנור משוחחים על שירה ומוזיקה ושחר סגל ורועי בר נתן, עם תוכנית הנוסטלגיה ששימחה אותי ולימדה אותי יותר משעשו הרבה פרויקטים אחרים. התוכנית הזו, למשל, הייתה בשביל מישהי כמוני, שנולדה בניינטיז ולא גדלה בבית על שום דבר חוץ מהגשש החיוור, פתח לתרבות רחבה ומרתקת שאימצתי מיידית ובחום. רגעי ארכיון נדירים כמו יהודית רביץ מבצעת רועדת שיר בתוכנית של אלי ישראלי, "גזוז" עושים חיקויים בהופעה בהיכל התרבות ונעמי שמר שרה בפסטיבל שירי הילדים, ריגשו את האורחים באולפן עד דמעות והפכו אצלי דברים שהיו רק שמות, לדבר חי, מהנה ומשמעותי. איפה עוד אפשר לקחת שני נציגים מובהקים של תרבות פופולארית כיום שיגרמו לי להרגיש נוסטלגית לדברים שקרו שנים רבות לפני שנולדתי, ועוד בכזה חן ושמחה.

קחו את יואב קוטנר, אושיה גל"צית בפני עצמו, שכבר שנים חושף, מקדם, מארח ומתעד מוזיקה ישראלית מכל המינים והסוגים. החל מ"מוזיקה היום", נקודת חובה לכל אמן שמוציא אלבום חדש, דרך פרויקט "למרות הכל" המדהים- 100 פרקים דוקומנטריים על צמיחת הרוק הישראלי, וכלה ב"תוכנית הסודית" שלו, בה הוא דוחף היום את רותם אור וריף כהן כמו שקידם פעם את המכשפות וענבל פרלמוטר. השילוב הזה בין עבר להווה-עתיד מדגים את עצמו היטב בלוח השידורים של התחנה, ומאפשר לה לתת ייצוג רחב למדי בלי לפגוע באיכות. לפני חצי שנה, למשל, מחלקת התרבות המצוינת של התחנה הפיקה ערב מחווה מושקע ומרגש לפזמונאי עלי מוהר, עוד אחד מגיבורי התרבות הגדולים שלנו. יומיים אחר כך התארחה רות דולרוס וייס, זמרת שמוכרת למעטים, באולפן "מוזיקה היום". אז ועכשיו, נוסטלגיה וחידוש, כבוד ומקצוענות.

תחשבו על "ארבע אחר הצהריים", עם הדבהדהבדם והשירים הישנים, על אבשלום קור ברגע קבוע של עברית, על אהוד גרף הנפלא מקריין שישים שניות של פרט טריוויה חדש. האוניברסיטה המשודרת, "אנשים בלילה" עם קובי מידן ומיטב מרואייני הארץ, פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר". באיזו תחנת רדיו אחרת, אחת מאלה שנעה בין הקשקשת והמוזיקה הדלוחה לתוכניות האקטואליה הכבדות עד אימה, תמצאו משהו כזה. הכבוד והרצינות שמתייחסים בהם בגל"צ לתרבות הישראלית ולצרכנים שלה מוכיחים שמתחת לאיזשהו כשל ארגוני בסיסי, גלי צה"ל נשארה הדבר שבגללו רדיו יעניין אותי, יחכים אותי וילהיב אותי בצורה ששום דבר אחר לא יעשה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, שונות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קול הזמן, או: למה אסור לסגור את גלי צה"ל

  1. תמר הגיב:

    הבעיה שלי היא לא עם עצם קיומה של התחנה, אלא עם השיוך שלה לצבא. לדעתי, במדינה מתוקנת צבא לא אמור לקבל תחנת רדיו ותחנת רדיו לא צריכה את הגב הצבאי. תחנה איכותית שמקדמת תרבות צריכה להישען על תקציבי תרבות וחינוך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s