עוד קצת על בחירות

פוסט אורחת מאת: לוקשים

***

עמותת אפרת שוב במוקד. הפעם בפוסט של שיר, בבלוג ואן דר גראף אחותך, שמזועזעת מנוכחות של פוליטיקאים בכנס של גוף שנותן פרס לאגודה (קצת פיינשמקרי בעיניי, אבל שוין).

אבל הקטע השווה התייחסות כאן הוא הכסות הפמיניסטית של הביקורת על אפרת. אפרת אמורה לעצבן אותנו כי אנחנו פמיניסטיות ליברליות ומאמינות בזכות האישה על גופה. ואפרת נגד כל זה.

צר לי. לא קונה.

איך אומר זאת בעדינות – הכותבת כנראה מאמינה גדולה בחירות הפרט. מאמינה כל-כך גדולה, עד שהיא חושבת שצריך לתת לפרט, במקרה שלנו לנערה צעירה, חירות לעשות מה שהיא רוצה עם הגוף שלה, ולקחת על זה אפס אחריות.

קראו לי חשוכה, אבל בעיניי תפיסה רצינית של זכויות הפרט אומרת שיחד עם החירות לעשות מה שאת רוצה צריך לקבל גם אחריות על ההחלטות האלה. נערה שנכנסת להריון זכאית וגם חייבת לדעת שלהפסקת הריון יש משמעויות. רפואיות, שאף אחד לא מספר לה עליהן (ואם הכותבת חושבת שהמידע שמספק רופא המשפחה נטול אג'נדה, זו בעיה שלה); נפשיות – שגם מהן היא מתעלמת; וגם אתיות, שהכותבת רומסת כאילו שהן לא נמצאות בויכוח נוקב גם במדינות חשוכות שהידועה שבהן היא ארה"ב.

דרך אגב, העמדה המשתמעת, שהקושי הכלכלי בגידול ילד במשפחה חד הורית הוא שיקול שצריך לשקול היא לגיטימית, אבל היא צריכה להבין ששקילת שיקולים כלכליים בהחלטה על הפסקת הריון גם היא בחירה ערכית. ובכלל לא מובנת מאליה. ומדרון אתי חלקלק במיוחד.

ברור לי שהעוינות של הכותבת ל"אפרת" נובעת מהפרשנות הרדיקלית שלה לזכויות הפרט על גופו. היא יכולה להירגע: הגוף שלי הוא לא תמיד רק שלי. זו הסיבה שאסור לסייע לי להתאבד, וזו הסיבה שאסור לי למכור את עצמי לעבדות. ודרך אגב, כל אלה נגזרות של עקרון האוטונומיה של הפרט, אז אין צורך למכור לקוראות את הסיפורים על מלחמת בני אור ברבנים.

הקונץ הוא כזה: אם הכותבת מאמינה שגם לאישה יש זכות לאוטונומיה, שתתכבד ותיתן לאישה לה את הקרדיט להחליט, ותתכבד ותיתן לכל אדם או גוף שהוא לעזור לה באחת ההחלטות היותר חשובות שאישה יכולה  לקבל. קרדיט היא מילת המפתח כאן.

אם היא לא מאמינה שאישה יכולה להחליט על הגוף שלה גם מה שהכותבת חושבת שהוא מטומטם לגמרי, שתעז ותודה בזה בגלוי. היא יכולה להגיד: אני אנטי אפרת כי היא עמותה שמזוהה עם רבנים ודוסים. עידוד ילודה זה חשוך בעיניי, ועידוד ילודה מטעמים שהם לא הגשמה אישית פר-אקסלנס הוא פסול.
אבל פמיניזם גדול זה לא.

גם הפסקאות האחרונות בפוסט מציירות את התופת של דנטה בגרסת אפרת, וההתלהמות הזו ("סיוט", "עתיד אימים" ועוד פנינים) מתיימרת להתבסס על העמדה הערכית של "אפרת" בנוגע להפלות, אמצעי מניעה וכד'. מה שכן, הקשר לעובדות מקרי בהחלט. גם גדולי התומכים של אפרת לא מאמינים בגרסה הקתולית של האיסור על הפלות. לדוגמא, אם הריון מסכן את האישה, זו מצווה מהתורה להפסיק אותו (בניגוד למה שכתוב בפוסט). תכלס, נשים דתיות מבצעות, בהיתר של רבנים, הפלות כל יום.

והאמת, אני לא יודעת מה יותר גרוע – המחשבה שהכותבת בכלל לא בדקה את העמדה של היהדות בעניין הזה ורשמה מה שהיא זוכרת מהסרטים על תא הוידוי בוותיקן, או שהיא יודעת את האמת, והחליטה להתעלם מזה כדי להלך אימים על הקוראות.

 כי אם זה לא היה עצוב, זו היתה אירוניה חביבה על חשבונו של הרצון החופשי.

 *

בעלת הבלוג יעצה לי להתייחס בבמה הזו גם לתחקירים/שמועות/ממצאים על פעילותה של "אפרת" שפורסמו בעבר.

בלי להתייחס לפרטים, צריך לומר ברורות: מי שפועל בדרכים לא חוקיות צריך להיות מטופל על ידי רשויות האכיפה והמשפט. עד להרשעה, עומדת לו החזקה שהוא חף מפשע.

מעבר לזה, קיבלתי את הרושם שהרבה מהאש כלפי שיטות הפעולה של אפרת מכוונת כנגד 1) העידוד לקבל החלטה ללא מעורבות של משפחה/ חברים. 2) עידוד שלא לבצע בדיקות רפואיות במהלך ההריון.

בעניין המידור של גורמים נוספים – לא יפה, אבל זה בדיוק מה שעושה החוק – כלומר, נערה שרוצה לסיים הריון לא רצוי, גם אם היא קטינה, יכולה לעשות זאת ללא המעורבות או ההסכמה של הוריה. למה כשמדובר בשמירת אותו הריון ממש, אסור לעשות את זה בלי מעורבות של אחרים? האם מותר לצעירה הרה לקבל החלטה עצמאית רק אם זו ההחלטה הנכונה?

גם שאלת הבדיקות הרפואיות במהלך הריון היא דילמה פילוסופית ומוסרית רחבה ומורכבת יותר מהבמה הנוכחית, ובכל מקרה, אני מסרבת לראות כמוקצים מחמת מיאוס את מי שמתנגדים לעריכת בדיקות כאלה. פמיניסטית שלוקחת את עצמה ברצינות מקבלת את בחירתה של האישה לקבל מידע על העובר שלה, וגם את בחירתה שלא לקבל את כל המידע, את בחירתה להשלים את ההריון רק אם העובר בריא, ואת בחירתה לשמור אותו גם אם העובר אינו בריא.

בחירה חופשית. לגמרי.

קרדיט היא מילת המפתח כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שונות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על עוד קצת על בחירות

  1. שיר הגיב:

    מה חבל שזה לא מה שכתבתי, אבל קצת נשמתי לרווחה לקרוא שתכל'ס, אנחנו מסכימות. כי כל עוד אגודת אפרת לא נותנת את המידע המדויק והמלא בנושא השלכות הפסקת או המשך הריון (אשמח לדעת, למשל, איזה חלק מהמשפט ש"התינוק הוא חלק מהכבד שלך" נכון), לא יכולה להיות כאן אחריות או חופש בחירה. כשנגיע לזה, אפשר יהיה לדבר על בחירות ערכיות מתוך אוטונומיה כלשהי.

    את עמדת היהדות בנוגע להעדפת בריאות האם אני מכירה. אני רק לא מבינה מה לה עם מעשי אפרת, וההמלצה המפורשת שלהם, במיוחד לנערות, שלא לפנות לבדיקות רפואיות שיכולות להיות מצילות חיים, בין אם ההרה מתכננת להמשיך בהריון או לא.

    כשכל אלו יתקיימו, נדבר על בחירה חופשית. כרגע, האחריות שמטרידה אותי יותר מכל בעניין היא אחריותה של אגודת אפרת. לו אפרת היו ממליצים לפנות גם למקורות אחרים עבור מידע, הבעיה שלי איתם היתה קטנה בהרבה, ואולי לא קיימת. אבל זה לא מה שהם עושים בפועל. ההמלצה המפורשת שלהם שלא לפנות למקורות אחרים עבור תמיכה או מידע היא ההפך. אני לא מכירה הרבה רופאים שימליצו כך.

    בנוסף, לטענה אחרת שלך, גם אישה שרוצה לסיים הריון, וגם קטינה שרוצה להפיל ללא ידיעת הוריה עוברת ועדה רפואית, כך שלא ניתן להגיד שהיא עושה זאת לבדה. לא, אין לי שום בעיה עם אם לעתיד שמחליטה לגדל ילד שאינו בריא ושזקוק לעזרה ולטיפול רפואי מעבר לרגיל, כמו שאין לי בעיה עם אם שרוצה לסיים הריון מכל סיבה שהיא, או עם אם שמחליטה להמשיך הריון תקין, אבל אני חושבת שלכל הפחות מגיע לכל האמהות לדעת את המידע הזה מראש כדי להתכונן ולהחליט כראוי. לא? הרי אותה אוטונומיה של הפרט, שנראה שגם את בעדה, נגזרת גם מהידע של הפרט על מה שקורה לו, ועל האפשרויות העומדות בפניו.

    כמו כן, תיקון קל: אני לא פמיניסטית ליברלית. אני רדיקלית.

    • לוקשים הגיב:

      שלום שיר,
      מרכז הכובד של הרשומה כלל אינו סנגוריה על עמותת אפרת (למרות שהדבר עלול להשתמע, ובמיוחד מהחלק השני של הרשומה).
      מטרת הרשומה היתה להעלות על נס את האבסורד, לדעתי, בפמיניזם שלוקחים לריאות, להלן פמיניזם רדיקלי. פמיניזם כזה בא על חשבון זכותה של האישה לקבל החלטה חופשית. הנקודה היא שאם הנערה בוגרת/ אוטונומית/ טיפשה מספיק כדי להיכנס להריון מלכתחילה – וזו המוסכמה החברתית המקובלת – צריך לפרגן לה גם את דרך קבלת ההחלטות בקשר לאותו הריון. אם היא רוצה, שתתקשר עם גופים בעלי אג'נדה מפוקפקת, ואם היא רוצה, שתקבל את החלטתה לגמרי לבד (הועדה הרפואית לא נועדה לעזור לנערה כזו לקבל החלטה, אלא לאשר בקשה שמוגשת על ידי מי שקיבלה החלטה).
      פמיניסטית אמיתית מברכת על כל גוף שמספק מידע ותמיכה לאישה כזו, ואם היא חושבת שהמידע הזה חסר, היא מקימה עמותה עם אג'נדה הפוכה (שלשיטתך צריכה להפנות אותה גם לייעוץ באפרת, כדי שהנערה המסכנה תכיר את כל הגישות ותקבל את כל המידע, נכון?…).
      פמיניסטית רדיקלית, לעומת זאת… טוב, את עושה את זה יותר טוב ממני.

      שיהיו בחירות טובות לכולנו.

      *אם השתמע מדבריי שאת פמיניסטית ליברלית במובן המקובל באקדמיה, מין סופרז'יסטית מודרנית, עימך הסליחה. הדבר כלל לא עולה על דעתי. אני מקווה שלא עולה על דעתך שאני פמיניסטית רדיקלית (כי רמזת מתישהו שאנחנו מסכימות).

      • שיר הגיב:

        עכשיו הצלחת לבלבל אותי. האם את תוקפת את ז'אנר מסוים של פמיניזם כי הוא אבסורדי בעינייך?* כי זה דבר אחד. אני מסכימה שאין שחור ולבן, לא בפמיניזם ולא בהפלות (עם זאת, בהחלט יש בעיניי קווים אדומים). אבל מהרשומה שלך הבנתי שיכולת בחירה מושכלת ואוטונומיה באות יד ביד, ואין אחת בלי אחרת. אם זה טיפשי או חסר אחריות לדרוש ממישהי אחריות מלאה ללא אוטונומיה, אז גם אידיוטי לדרוש ממנה אוטונומיה ללא בחירה מושכלת. על זה, כמדומני, אנחנו מסכימות, וצר לי אם הבנתי לא נכון.

        *(אם כן, הדבר היחיד שאני יכולה להגיד בנדון הוא ברוכה הבאה למועדון. אני לא חושבת שיש דבר כזה "פמיניסטית אמיתית". אני חושבת שיש כמה סוגים שונים של פמיניזם, וגם אני לא מסכימה עם כולם).

      • מירב הגיב:

        המאמר פה מדבר על זכותן של הנשים לבחור לפנות לאפרת, אלא שזו לא בחירה – רוב הנערות הללו אינן מתקשרות לאפרת להתייעץ. האגודה אורבת להם או משיגה את פרטיהן ממקור כלשהו, ואזי מעבירה אותן שטיפת מוח חד צדדית על "רצח התינוק", תוך הפחדות וניסיון לנתקן מכל מקור מידע או דעות אחרות, כגון אלו של רופאים, חברים, הורים וכו'.
        בנוסף, יש לציין כי אפרת מטרתה לעודד ילודה בקרב אוכלוסיה יהודית בלבד. היא מסרבת להושיט עזרה לצעירות שהרו אם אינן יהודיות. כך שיש גם ניחוח גזעני בפעילותה של האגודה.

  2. פינגבאק: חשיפה לדרום « האחות הגדולה

  3. לוקשים הגיב:

    שלום, מירב

    בדיוק אתמול פורסמה רשומה [אצל נעמה כרמי, אני לא מצליחה לצרף לינק] שתוהה על הקשר בין הכרעותינו הערכיות בנוגע לפרסומים הנוגעים לאנשים, ובין העמדות הבסיסיות שלנו כלפי אותם אנשים ממש.
    האם יכול להיות שהמינוחים שלך כלפי אפרת – "אורבת" במקום "פונה לקהל היעד", "שטיפת מוח חד צדדית" במקום "שכנוע" – קשורים לסלידה הבסיסית שלך מה"ניחוח" שאת מריחה בפעילותה (שאגב, מוצהר בגלוי באתר שלהם)?

    [אם את רוצה, אפשר לנסח את השאלה גם כך: האם את חושבת שגם רופא הנשים וועדת משרד הבריאות צריכים להפנות בחורה צעירה שמגיעה אליהם לאגודת אפרת, כדי שיהיו בפניה – איך ניסחת זאת? – "מקור מידע או דעות אחרות"? האם לשיטתך, הם מזלזלים באוטונומיה של האישה כשאינם עושים זאת?]

    כי אם כך, צריך להודות בזה – כלפי עצמך וכלפי אחרות – בגלוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s