504 מילים על תמונה

רשומת אורח מאת הדר גפני

***

את הסיפור הקצר הבא הייתי שמח שתקראו דווקא אם התמונה המצורפת לא אומרת לכם הרבה, ואם אין לכם מושג בכדורסל אז בכלל טוב.

היה היה שחקן כדורסל, מורן רוט שמו, שלאחר קריירה בהרבה קבוצות בארץ, הגשים את חלומו ובגיל 30 הצטרף למכבי תל אביב. במשחקי ההכנה הוא עוד היה הרכז הפותח של הקבוצה, עד שיוגב אוחיון, רכז בכיר ממנו, חזר לקבוצה ותפס את מקומו. אבל רוט לא מצא את מקומו בקבוצה – במשחקי היורוליג של מכבי בימי חמישי הוא לא זכה ליותר משלוש דקות במשחק, בהן לא הצליח להשפיע לטובה על המתרחש, ובחלקם כלל לא שותף. אפילו בליגה המקומית הקלילה הוא משחק רק 9 דקות במשחק. כל שחקן חולם להגיע למכבי, וגם לכל שחקן יש סיוטים שהוא יתייבש על הספסל.

ביום חמישי שעבר היה למכבי משחק חשוב וקשה. במשך שלושה רבעים וחצי הם לא הצליחו להשיג יתרון משמעותי על פני פנרבחצ'ה, בידיעה שאם הם מפסידים גם את המשחק הזה, אז מכבי עמוק בצרות. באמצע הרבע השלישי המצב אף החמיר – אוחיון בצע את העבירה השלישית שלו. בלית ברירה, המאמן דייויד בלאט חרג ממנהגו, ואמר לרוט להיכנס למשחק. הקהל מסביב מיד הבחין בכך, והחל לעודד את מורן עוד בטרם נכנס. ניכר שהוא היה קצת לחוץ, כאשר הוא יודע שכל טעות עלולה להחזיר אותו מהר למקומו על הספסל. בהתקפה הראשונה נראה שמטרתו היחידה היא לא לעשות נזק, למסור את הכדור לשחקן אחר ושהוא כבר יעשה מזה סל – וכמובן שדווקא בגלל זה הוא איבד את הכדור, לקול אכזבת הקהל. מכבי מיד ספגו סל, וכשהם רצו להתקפה רוט התנגש בטעות בחברו לקבוצה שון ג'יימס ושניהם נפלו. קשה להיות יותר מביך מזה.

גם ההתקפה אחריה לא היתה תצוגת כדורסל מרשימה, אבל בה דווקא רוט הצליח להעביר את הכדור לג'יימס שקלע. ואיכשהו, גם ההתקפה ההבאה הסתדרה כמו שצריך. ולאט לאט צבר מורן בטחון – ואפילו קלע את הסל הראשון שלו ביורוליג, לתשואות הקהל. וככל שהוא צבר בטחון, המהלכים שלו בהתקפה הפכו יעילים יותר, מכבי קלעה יותר, וגם שמרה טוב יותר, ופתאום השיגה יתרון, והמשחק הקשה הפך לקל. כמובן שכל זה מתלווה בשאגות שמחה אדירה של 11,000 אוהדים, שמגיעות לשיא כאשר מורן קולע שתי שלשות. רוט לא ירד לספסל עד לסיום, כשהוא סוחף את הקבוצה לנצחון ב-19 הפרש – והוא, שסביר שבכלל לא היה משחק אתמול – זכה בתואר השחקן המצטיין של המשחק.

כי זה בעצם ספורט – זה הכל סיפורים. במבט ראשון זה 10 או 22 אנשים שרודפים אחרי כדור, אבל כשמכירים את הדמויות מבינים שזו דרמה שנכתבת תוך כדי. וההבדל מתכניות ריאליטי הוא לא באמת גדול. זה לא שאנחנו, חובבי וחובבות הספורט, כל כך אוהבים לראות כדורים נוגעים ברשתות ואנשים מזיעים ויורקים, כמו שאנחנו רוצים לראות את הסיפור בזמן אמת. את הסיפור על השחקן שעולה מקצה הספסל כדי לנצח את המשחק, על הקבוצה שחוזרת מפיגור גדול כדי לעשות מהפך בשניה האחרונה, על השחקן שנאלץ לנצח בגמר דווקא את הקבוצה בה הוא גדל ושיחק כל חייו, על השורדים מהקבוצה שהתרסקה בתאונת מטוס, על המשחק בין השחקנים שפעם שיחקו ביחד ועכשיו התברר שלאחד היה רומן עם אשתו של חברו, על המשחק בין הקבוצות שמייצגות תפישות פוליטיות שונות וגם סתם משחק שיכריע את האליפות. ועוד אלפי סיפורים אחרים שנכתבים כל הזמן.

והתמונה הזו כאן למטה, זה תמונת הסיום של הסרט, רגע לפני שעולות הכתוביות.

צילום: Seffi Magriso & Tomer Levy – Photography

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, שונות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על 504 מילים על תמונה

  1. me (@meiravre) הגיב:

    כנראה שאם אח שלי לא היה מסביר לי בזמן אמת לא הייתי מבינה את הדרמה, אבל היות שהוסברתי אני מסכימה שזה היה רגע נהדר וסיום משחק מרתק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s