קו הירידה ברמת החיים

הרשומה האנונימית "אני עני" זכתה לתגובות רבות מסביבי, ואני מניחה שתגובתה של "הסולידית", "עני היית, עני נשארת". נראה לי שמשהו חסר בשתי הרשומות: קו. היכן נמתח הקו שכשעוברים אותו מבחינה כלכלית צריך לרדת ברמת החיים? אצל הכותב האנונימי נראה שהוא לא דמיין שאי פעם הוא יחצה קו כזה, ולכן הוא בהלם, למרות שנקט מספר צעדים להורדת ההוצאות שלו. הוא לא נקט את הצעדים הברורים מאליהם עבור "הסולידית", שנראה שחיה מתוך הנחה שאת הקו הזה צריך תמיד לגרד רק מלמטה, ולכן לעולם לא יהיה צורך להוריד את רמת החיים במכוון וכצעד חירום. השיחה בין הכותב האנונימי ל"סולידית" היא שיח חרשים, ולא רק בגלל השיטות הכלכליות-חברתיות שהם תומכים בהן, אלא גם בגלל הקו הלא נראה הזה.

מן הסתם, לרדת ברמת החיים (ועל כך מדובר בעצם ברשומה האנונימית) זה דבר קשה. צריך לוותר על דברים ברורים מאליהם, צריך להתרגל להצטמצמות היכולת, צריך לעשות פחות דברים כיפיים, נעימים ונוחים. פגשתי אנשים שמבחינתם נסיעה לחו"ל (שהיא גם מוצר צריכה וגם סממן מעמדי) פעם בשנה היא הרגל חיוני. אם יצטרכו לוותר על הנסיעה הזאת מסיבות כלכליות, זה יכאב ממש. גם החברים יתפלאו, גם הם ירגישו בכלא במדינה (כי אי אפשר לצאת), וגם יהיה פחות מגניב לטייל בירושלים או בנגב. זו הדוגמה הכי קלה, גם כי חופש בחו"ל נתפס כמותרות ע"י רבים בציבור, גם כי הוא מובחן בזמן הצריכה שלו, ובהוצאה הכספית שלו.נראה לי שההוצאות השוטפות והמצטברות הן סיפור אחר לגמרי: צריך לבחון מה קונים ואיך, ולבשל בבית ולא לאכול בחוץ, ולעבור לתחבורה ציבורית, ולפתוח מזגן או חימום לפחות שעות (אם בכלל). זה קשה מאוד, בעיקר כי אנשים מתכננים את החיים שלהם ככה שהם יתקשו מאוד להוריד את רמת החיים אם יהיה צורך, ובעיקר כי הם לא מציינים לעצמם מראש, במודע, מהו הקו שכאשר יעברו בו יצטרכו לשנות הרגלים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שונות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על קו הירידה ברמת החיים

  1. רייצ'ל הגיב:

    נראה לי שהנקודה של הסולידית היא שאין קו כזה. אם תקראי את הבלוג שלה באדיקות, היא סבורה שכולם, בלי קשר להכנסתם צריכים לעבוד לפי המודל הבא: לחיות באיכות החיים המינימלית האפשרית ( לגרסתה זה הוצאה חודשית של 4000 ש"ח ) , ולחסוך את השאר ולהשקיעאותו עד שהרווח הפאסיבי ממנו יהיה זהה להוצאה החודשית שלהם. אז, בהינתן שהם השקיעו בצורה החכמה שהיא מייעצת, הם לא יהיו עניים לעולם.
    זה גם מה שהיא אומרת לבחור העני: לא שהוא צריך לרדת ברמת חיים עכשיו כי ההכנסות שלו ירדו, אלא שמראש הוא היה צריך לחיות כעצתה.

    כמובן שיש המון כשלים בשיטה שלה, שאת חלקם היא לפעמים מנסה לפתור, אהל לרוב פוטרת ב"זו היתה הבחירה שלך לקנות בית/ללמוד במשך 3 שנים/ לשלוח את הילדים למסגרת במקום להישאר איתם בבית".

    מצד שני, אני מוצאת שהיא מציעה גישה מרעננת וחשובה על היכולת שלנו לקחת את גורלנו בידינו. לי היא בהחלט גרמה לחשוב לעומק על תוכנית כלכלית לעתיד שבו אולי לא נהיה ( מרצון או מאונס) זוג אנשים עובדים במקצועות הכי מתגמלים במשק.

    ולמרות שיש לה כמה נקודות טובות בפוסט התגובה, קשה לי מאוד לקרוא אותה. "כי לא ייתם עני מהארץ" נאמר בתורה, וחז"ל אומרים שעני הוא מי שכבר לא יכול לחיות בכבוד, ושאם עשיר גדול ירד מנכסיו ועכשיו סתם חי כמו אדם רגיל נחשב עני. ונכון, במקום אחר הם אומרים "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אבל זה לא סותר. תעבוד על עצמך לשמוח בחלקך, וכשאתה רואה עני תפתח לפניו את לבך גם אם הוא ואתה מרויחים אותן דבר ואל תטיף לו מוסר.

    • שמש שמש הגיב:

      הבעיה העיקרית שלי עם הכתיבה של "הסולידית" היא היעדר החמלה. כאמור, במקרה של הפוסט הזה, חסר לי הקו שכשעוברים אותו כדאי לשנות הרגלים.

      • יעל ר. הגיב:

        היעדר החמלה וגם הפסקנות המוחלטת. אני כן חושבת שצריך ניהול כלכלי נכון וחכם גם בימים הטובים, אבל יש יותר מדרך אחת לעשות זאת, וזכותם של אנשים גם ליהנות מהכסף שהם הרוויחו בעבודה קשה (תוך מחשבה גם על השארת משהו לעתיד). היא מאוד פסקנית באופן בלתי סלחני, ולא, לא כל אחד יכול (מטעמי בריאות, מרחק וכו') לנסוע דרך קבע על אופניים עד לעבודתו מחוץ לעיר בשביל לחסוך 260 ש"ח חופשי חודשי, לאנשים שונים יש הוצאות הכרחיות שונות (תרופות, צורך בעזרה למשפחה וכו'), ולא "אין טעם לנסוע בכלל לחו"ל לחופשות אי פעם כי בכל הנסיעות שלכם אתם ממילא רק רואים את מעמד הביניים שם וזה אותו הדבר כמו מעמד הביניים פה".
        יש לה לא מעט נקודות מעניינות למחשבה וגישה אחרת שלפעמים טוב לשמוע, אבל בעיניי אנשים פסקניים וקיצוניים בדעתם ללא פשרות וללא ניסיון להסתכל על הצד השני של המטבע עושים לפעמים עוול לנושא שהם מקדמים ומרתיעים את השומע, וחבל.

  2. לוקשים הגיב:

    נראה לי שהחטא הקדמון הוא שאנשים מחפשים את ה"קו מז'ינו" הזה מלכתחילה. עד הקו הזה, הם חיים בתודעת רווחה פיננסית, כשהם עוברים אותו הם נלחצים וזורקים את כל ההודעות מהבנק (מה שכמובן מחמיר את המצב).
    הקו הזה הוא אשליה כי הוא נגזר מסדר העדיפויות שלנו, שהוא אינדיבידואלי.

    לא צריך לאחוז בעמדות של הסולידית בשביל להיות עם היד על הדופק כל הזמן.
    האם בחודש מסויים ההכנסות שלי נמוכות מההוצאות? אם כן, למה?
    האם התנהלותי הכלכלית היא כזו שמאפשרת הוצאת סכומים גדולים באופן בלתי צפוי?
    עד כמה אני נזיל? עד כמה אני ממונף?
    הסולידית שואלת את השאלות האלה מהמקום של האוטונומיה ההיפר-קפיטליסטית.
    בעיניי החשיבות של השאלות הללו היא עוד לפני כן, איפשהו ליד בדיקות הסקר של קופת חולים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s