הליכת פרבילגיות – הצעה למשחק

נתקלתיי בשיטוטיי באינטרנטים במשחק חברה בשם Privilege Walk. בסרטון ישנה הדגמה של המשחק הזה:

 

הרשומה הזאת היא נסיון לכתוב גרסה שלי למשחק הזה. חלק מהמשפטים מתורגמים כמות שהם מהגרסה האמריקאית, אחרים מותאמים לחברה הישראלית – תוך ניסיון לשפר כמה חולשות שלדעתי קיימות במשחק המקורי, וישנם משפטים רבים שהוספתי.

לצורך קיצור, "זהות" במשחק הזה היא השתייכות (או אי השתייכות לקבוצה) לקבוצה, וכל דבר שמסמן אדם (ברצונו או שלא ברצונו) כמשתייך/לא משתייך לקבוצה הזאת: דת, גזע, מין ביולוגי, מגדר, נטייה מינית, מעמד, מוצא, גיל, לאום, מצד משפחתי, מראה חיצוני וכו'.

 

 

אם מישהו מהמשפחה שלך היה בסכנת חיים או נרצח בשל זהותו, קח/י שני צעדים אחורה.

אם אי פעם  הותקפת בשל זהותך, קח/י צעד אחד אחורה.

אם מישהו מהמשפחה שלך נאלץ לברוח מביתו ללא יכולת לשוב אליו, קח/י צעד אחד אחורה.

אם בילדותך היה בבית שלך לפחות 50 ספרים, קח/י צעד אחד קדימה.

אם אי פעם חשת לא בטוח/ה במרחב הציבורי בגלל הזהות שלך, קח/י צעד אחד אחורה.

אם גדלת במרחק נסיעה קצרה בתחבורה ציבורית משירותים רפואיים, קח/י צעד אחד קדימה.

אם בית החולים הקרוב נמצא במרחק 10 ק"מ ומטה ממקום מגוריך ונגיש לך מבחינה תחבורתית, קח/י צעד אחד קדימה.

אם יש לך אזרחות במדינת ישראל, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה בריא/ה פיזית, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה בריא/ה נפשית, קח/י שני צעדים קדימה.

אם קשה לך ללכת, קח/י צעד אחד אחורה. [תוספת מאוחרת: בדיעבד הבנתי כמה המשפט הזה חסר רגישות מצידי. אני בוחרת להשאירו כדי להפנות את תשומת הלב לכך שלא כולם יכולים בכלל להשתתף במשחק.]

אם מצב התשתיות (חשמל, מים, כבישים, ביוב, איסוף אשפה) במקום בו את/ה גר/ה מניח את הדעת, קח/י שני צעדים קדימה.

אם שכנייך, עמיתיך, זרים ברחוב או בני משפחתך מביעים בגלוי אי שביעות רצון בנוגע לזהותך, קח/י צעד אחד אחורה.

אם לדעתך לא קיבלת עבודה בגלל הזהות שלך, קח/י שלושה צעדים אחורה.

אם לדעתך משלמים/שילמו לך פחות במקם העבודה בגלל הזהות שלך, קח/י צעד אחד אחורה.

אם המשטרה עיכבה אותך לחקירה בלי סיבה, קח/י צעד אחד אחורה.

אם בדיחה שנוגעת לקבוצה אליה את/ה משתייכ/ת גרמה לך אי נוחות, קח/י צעד אחד אחורה.

אם את/ה יכול/ה להתחתן עם בחיר/ת ליבך במדינת ישראל, קח/י צעד אחד קדימה.

אם לפחות לאחד מהוריך יש/היה תואר ראשון, קח/י צעד אחד קדימה.

אם חשת שעליך להתחזות לאדם בעל זהות אחרת כדי לשפר את מצבך, קח/י צעד אחד אחורה.

אם לפחות לאחד מהוריך יש/היה תואר שלישי ומעלה, קח/י שני צעדים קדימה.

אם הוריך עדיין בחיים, וגרים בבית ששייך להם, קח/י צעד אחד קדימה.

אם יש מקום שבו את/ה יכול/ה לגור כרגע מבלי לשלם שכר דירה או משכנתא, ומבלי חשש פינוי, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה יכול/ה לאכול כל מה שתרצה/תרצי, ללא השלכות בריאותיות מיידיות, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה יכולה להפגין חיבה לבן/בת זוגך במרחב הציבוריר, ללא חשש אלימות, לעג או הטרדה מן הסובבים, קח/י צעד אחד קדימה.

אם התביישת בבגדים שלך או בבית שלך כאשר גדלת, קח/י צעד אחד אחורה.

אם גדלת באיזור פשיעה אלימה וסחר בסמים, קח/י צעד אחד אחורה.

אם אי פעם ניסית לשנות את איך שאת/ה מדבר/ת או מתנהג/ת כדי שיתייחסו אליך יותר ברצינות, קח/י צעד אחד אחורה.

אם נפגעת, פיזית או נפשית, במהלך מילוי חובותיך האזרחיות (כולל שירות בצבא), קח/י שני צעדים אחורה.

אם אדם קרוב אליך נפגע פיזית או נפשית או נהרג במהלך מילוי חובותיו האזרחיות (כולל שירות בצבא), קח/י צעד אחד אחורה.

אם את/ה מסתובב בעולם ללא חשש מתקיפה מינית, קח/י צעד אחד קדימה.

אם קיום יחסי מין עם שותפים/שותפות רבים שיפר את המוניטין שלך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם נראה לך שלא סביר שתיחסם גישתך בעתיד לעבודה, שירותי ממשלה ושירותי עירייה, בשל הזהות שלך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם אתה יכול/ה לנהוג גרוע מבלי שאחרים ייחסו את הנהיגה הגרועה שלך לזהות שלך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה מניח/ה שיקבלו אותך לעבודה על סמך יכולותיך וכישוריך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם המשפחה שלך הניחה כמובן מאליו שתרכוש השכלה גבוהה, קח/י צעד אחד קדימה.

אם נסעת לחו"ל לפני גיל 18, קח/י צעד אחד קדימה.

אם שני ההורים שלך היו נוכחים בבית בילדותך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם ההורים שלך עבדו שעות נוספות (כולל לילות וסופי שבוע) כדי לסגור את החודש, קח/י צעד אחד אחורה.

אם את/ה יכול/ה לקנות לעצמך בגדים חדשים, או לצאת לאכול בחוץ כשמתחשק לך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה יכול/ה לקבל שירותים ממשלתיים בשפת האם שלך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם את/ה מקבל/ת חופש בחגייך הדתיים והלאומיים, קח/י צעד אחד קדימה.

אם יש לך מבטא, שגיאות בדיבור או שגיאות בכתב, קח/י צעד אחד אחורה.

אם ההורים שלך לקחו אותך למוזיאונים וטיולים, קח/י צעד אחד קדימה.

אם הלכת לבית ספר פרטי, חצי פרטי, או כזה שדורש תשלומי הורים גבוהים ביחס למה שקבע משרד החינוך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם גדלת במשפחה חד-הורית, קח/י צעד אחד אחורה.

אם הותקפת מינית, קח/י צעד אחד אחורה.

אם למדת על המורשת התרבותית שלך (אם יש יותר מאחת, על כל המורשות התרבותיות שלך) בבית הספר, קח/י צעד אחד קדימה.

אם היה לך מחשב בבית בילדותך, קח/י צעד אחד קדימה.

אם הוטרדת מינית, קח/י צעד אחד אחורה.

אם אי פעם נסעת לחופשה משפחתית, קח/י צעד אחד קדימה.

אם אי פעם העסקת עוזר/ת, מנקה, או גנן, קח/י צעד אחד קדימה.

אם אנשים שחולקים איתך זהות מוצגים באופן מבזה בתוכניות טלוויזיה, או לא מוצגים כלל, קח/י צעד אחד אחורה.

 

משחק נעים!

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה שונות | תגובה אחת

קנאת סופרים

תפסתי את עצמי מסתכלת בפרופיל LinkedIn של מישהי שאני בערך מכירה ומסבירה לעצמי במרירות למה היא מצליחה ממני בתחום המקצועי הכאילו-משותף שלנו. אני לא מכירה את מה שהיא עושה, וגם אותה לא ממש, ואין לי מושג אם טוב לה או לא. אני רק יודעת שהיא פחות או יותר בת גילי, ומעמדה הרשמי גבוה משלי במערכת בה אנחנו פועלות. ברגע שתפסתי שזה מה שאני עושה, נגעלתי. נגעלתי ממש. התחרות שסביבי שיבשה את דעתי. באמת. מה אכפת לי ממה שהיא עושה, כל עוד אני עושה את מה שאני רוצה ומסתדרת טוב מאוד תודה ששאלתם טפו טפו טפו החיים דבש? ואם נקודת הפתיחה שלה טובה משלי, בדברים מסוימים לפחות, מה זה אומר? ואולי לי יש נקודת פתיחה טובה משלה ושכחתי לזכור את זה ולהודות על זה ולהכיר בפרבילגיות שלי?

ואם אני מפסידה בתחרות בינינו (שנגיד שקיימת כזאת, ואני לא ממש בטוחה)? אז מה? האם זה קשור לנקודות הפתיחה שלנו? כנראה שגם, אבל זה גם קשור למזל, לעבודה קשה, לכישרון וליכולת להסביר למי שקובע מי מנצח בתחרות את מה שעושים. אולי היא באמת טובה ממני (אם בכלל אפשר למדוד, כי לא מדובר בתחרות ריצה), וזה מה יש, ומגניב לה, והלוואי עליי. מותר לי להפסיד. מותר. צריך לזכור את זה. גם לא צריך למצוא/להמציא את הקונספירציה שיצרה מצב שבו מישהו שרוצה לנצח מפסיד בסופו של דבר. חשוב לומר שגם אם המצב שבו אני מפסידה נסבל בעיניי, זה לא אומר שאני פחות שותפה למשחק או פחות מעריכה שאני יכולה לנצח (למרות שיש – בסביבתי לפחות – אנשים שרואים בכך הודאה בתבוסה מראש).

חלק מהאנשים חיים בתחושה שהם מפסידים כל הזמן, שכולם התקדמו והם נשארו מאחור, ושבאופן כללי הם קטנים ובלתי חשובים במערכת. תחושות אלה יכולות לעודד לפעולה, כמובן, אך הן גם יכולות להביא לחוסר חמלה כלפי אחרים. חוסר החמלה הזה, יחד עם נורמות התנהגות לא סלחניות (שקל לתרץ ב-"זה תחום פוליטי", או "בתחום הזה לא צריך כישורים חברתיים מפותחים"), יכולים להפוך את המערכות במסגרתן נערכת התחרות לסיוט פוליטי וחברתי. מה שמעניין הוא שלא מצאתי קשר בין תחושת הקטנות וחוסר החמלה לבין תנאי פתיחה טובים אובייקטיבית, למשל (אבל לא רק): אנשים מקבוצות פרבילגיות (במערכות בהן הוכח שהפריבלגיות האלה משחקות תפקיד חשוב), אנשים שהעבודה באה להם בקלות, אנשים שיש להם קרובי משפחה במקצוע/בתחום (ולכן הם יודעים למה לצפות ואיך להתכונן), אנשים שפרנסתם קלה, אנשים שמתמחים  בתת-תחומים נדרשים או אופנתיים ואנשים שכישוריהם הפוליטיים סבירים ומעלה.

פורסם בקטגוריה שונות | כתיבת תגובה

קו הירידה ברמת החיים

הרשומה האנונימית "אני עני" זכתה לתגובות רבות מסביבי, ואני מניחה שתגובתה של "הסולידית", "עני היית, עני נשארת". נראה לי שמשהו חסר בשתי הרשומות: קו. היכן נמתח הקו שכשעוברים אותו מבחינה כלכלית צריך לרדת ברמת החיים? אצל הכותב האנונימי נראה שהוא לא דמיין שאי פעם הוא יחצה קו כזה, ולכן הוא בהלם, למרות שנקט מספר צעדים להורדת ההוצאות שלו. הוא לא נקט את הצעדים הברורים מאליהם עבור "הסולידית", שנראה שחיה מתוך הנחה שאת הקו הזה צריך תמיד לגרד רק מלמטה, ולכן לעולם לא יהיה צורך להוריד את רמת החיים במכוון וכצעד חירום. השיחה בין הכותב האנונימי ל"סולידית" היא שיח חרשים, ולא רק בגלל השיטות הכלכליות-חברתיות שהם תומכים בהן, אלא גם בגלל הקו הלא נראה הזה.

מן הסתם, לרדת ברמת החיים (ועל כך מדובר בעצם ברשומה האנונימית) זה דבר קשה. צריך לוותר על דברים ברורים מאליהם, צריך להתרגל להצטמצמות היכולת, צריך לעשות פחות דברים כיפיים, נעימים ונוחים. פגשתי אנשים שמבחינתם נסיעה לחו"ל (שהיא גם מוצר צריכה וגם סממן מעמדי) פעם בשנה היא הרגל חיוני. אם יצטרכו לוותר על הנסיעה הזאת מסיבות כלכליות, זה יכאב ממש. גם החברים יתפלאו, גם הם ירגישו בכלא במדינה (כי אי אפשר לצאת), וגם יהיה פחות מגניב לטייל בירושלים או בנגב. זו הדוגמה הכי קלה, גם כי חופש בחו"ל נתפס כמותרות ע"י רבים בציבור, גם כי הוא מובחן בזמן הצריכה שלו, ובהוצאה הכספית שלו.נראה לי שההוצאות השוטפות והמצטברות הן סיפור אחר לגמרי: צריך לבחון מה קונים ואיך, ולבשל בבית ולא לאכול בחוץ, ולעבור לתחבורה ציבורית, ולפתוח מזגן או חימום לפחות שעות (אם בכלל). זה קשה מאוד, בעיקר כי אנשים מתכננים את החיים שלהם ככה שהם יתקשו מאוד להוריד את רמת החיים אם יהיה צורך, ובעיקר כי הם לא מציינים לעצמם מראש, במודע, מהו הקו שכאשר יעברו בו יצטרכו לשנות הרגלים.

פורסם בקטגוריה שונות | עם התגים , , , | 4 תגובות

על אפליקציות, נימוס ופרטיות

לפני שנתיים-שלוש, הבעיה הייתה מיילי שרשרת או שאנשים כיתבו מכותבים רבים על מיילים ולא ב-BCC. הסברנו, גדלנו, הנורמות השתנו (לפחות בכל הנוגע לאינבוקס שלי). נראה לי שהגיע הזמן לכתוב רשימת המשך, שעשויה לעזור לאנשים המסתובבים באינטרנטים ובסמארטפוניה, כדי לעזור לכולנו לא לפגוע אחד בשני.

  1. לפני שמצרפים מישהו לקבוצת וואטאפ, יש לבקש את רשותו המפורשת. כדאי לספר למשתמש החדש מה תדירות המסרים בקבוצה.
  2. אתם חברים בקבוצת וואטסאפ? מעולה! נא להשתמש בה רק לצרכים אליהם נועדה. אם זו קבוצה של הצוות בעבודה, הימנעו מלשתף את הדחקה השוביניסטית או הגזענית החביבה שראיתם בפייסבוק. אם זהו קבוצה של אנשים שאינם בהכרח חברים (אלא עמיתים, קרובי משפחה וכו'), דמיינו שאתם במשרד (מנוכר קלות) כדי לוודא שמה שאתם כותבים מתאים.
  3. אתם במשרד? באוטובוס? בספרייה? במקום ציבורי? אין סיבה שאנשים אחרים ישמעו את הנוטיפיקציות שלכם. באמת שאין. יוטיוב באוטובוס? רק עם אזניות.
  4. אם אתם מתכתבים עם מישהו, אפשר ורצוי ללחוץ אנטר (או את המקבילה בסמארטפון) בסוף המשפט, ולא אחרי 2-3 מילים. למה? כי ככה הוא מקבל הודעה אחת במקום חמש. [אני בתהליך גמילה מאנטרים כאלה. תודה לחבריי על הסבלנות שהם מגלים בתהליך זה.]
  5. אפליקציה ביקשה מכם גישה לכל אנשי הקשר שלכם? כדאי שלא תתקינו אותה. ברשימה נמצאים גם אנשים שלא רוצים שהפרטים שלהם יגיעו לאפליקציה שהם לא בחרו להירשם אליה, והדבר החברי הוא לכבד אותם. [מודה ומתוודה שעד כה לא הבנתי את מידת הפגיעה האפשרית בחבריי ומכריי וזו הרשאה שנתתי לאפליקציות שונות. אשתדל להיזהר להבא.]
  6. היו לכם יחסים רגשיים ו/או מיניים עם מישהו? אם אתם כותבים על זה, אפשר ואף רצוי לשמור על הפרטיות שלהם.
  7. נפגעתם ממישהו (ספציפי, עם שם ופנים)? יש הרבה דרכים שאינן שיימינג אישי אינטרנטי להתבטא בנושא. (נושא חשוב לדיון, אבל לא ברשומה הקצרה הזאת.)
  8. אל תאכילו טרולים, למרות שלפעמים זה מממממש כיף לראות אותם נהנים מהכיבוד.
  9. בדיונים ברשת: אד הומינם? זה מגעיל אותי! כן, גם אם הוא התחיל.

 

פורסם בקטגוריה אינטרנט | עם התגים , , | תגובה אחת

The Book Of Mormon – המחזמר

רשומת אורח מאת ירון אסא
אזהרת ספויילר:דוגמאות קונקרטיות מופיעות כהערות שוליים על מנת שלא להרוס פרטים בעלילה. יחד עם זאת, הרשומה הזאת עוסקת במחזה עצמו ועשויה לספיילר לכם אותו.
—–
Book Of Mormon הוא מחזמר של יוצרי סאות׳פארק על מעלליהם של שני נערי מיסיון מורמונים מארה"ב, באפריקה, ובוחן באמצעותם סוגיות רחבות יותר של דת, חברה ואמונה.

בסאות'פארק היה פרק על הדת המורמונית, שמומלץ לראות לפני המשך הקריאה (ובכלל). הפרק עסק בעיקר ביחס החברה לדת, ואילו המחזמר Book Of Mormon עוסק בנקודת המבט של המאמינים עצמם; ובמיוחד במקרים בהם הם חווים מתח בין הדת לאמונה הדתית שלהם כשלעצמה. המתח בין שני הגורמים נוצר כאשר גיבורי המחזמר מגיעים לאוגנדה מוכת האיידס, המחלות והמלחמה, ונאלצים להתמודד לראשונה בחייהם עם מצבים שמאתגרים את הגבולות הנוקשים של הדת שלהם.

כמקובל בסיפורים מסוג זה, הם יגיעו לנקודות שפל מייאשות, יגלו תושיה שלא חשבו שאפשרית, ושאר נקודות עלילתיות מוכרות למדי. הייחוד של Book Of Mormon מגיע מעומק המסרים המועברים במסגרת העלילה. התוכן שהמחזמר יוצק לכל סצנה הופך כמעט כל שורה לביקורת חדה על הדת המורמונית (ובהשלכה, על כל דת), והכל מוגש בעטיפה קומית משובחת: זו אחת היצירות המצחיקות שראיתי בחיי.כך, ה"שטיק" העלילתי המוכר בו הגיבורים נזרקים ממנעמי חייהם לסיטואציות מאתגרות, משמש לביקורת על חוסר הרלוונטיות של דת שעוסקת בצרות-עולם-ראשון של לבנים עשירים, למדינת עולם שלישי שנאבקת לשרוד ביום-יום (1). באופן דומה, הגיחוך בטענות העובדתיות של הדת משמש לכמה בדיחות שטחיות, אבל בין צחוק אחד למשנהו המחזמר משחיל אמירות משמעותיות על הגזענות הקשה שהייתה חלק אינטגרלי מהדת המורמונית עד 78'. מעבר להיבטים הבעייתיים ביחס הדת לעולם, המחזמר גם מציג היבטים שלילים של הדת בחיי המאמינים עצמם. מעבר לעיסוק הברור בהומוסקואליות מודחקת ושנאה עצמית, המחזמר מציג במלוא תפארתם את הנזקים הפסיכולוגיים הבלתי נמנעים בדת בה נענשים על המחשבות עצמן, ושבה שקר לבן יומיומי עשוי לדון אותך לגיהנום (2).

על אף הביקורת הנוקבת, התמונה תמיד מוצגת באופן מורכב, שלא הופך את הדמויות לקריקטורות חד מימדיות. גם הדת לא מוצגת בואקום, והרבה מהפגמים בה ממוסגרים כשיקוף של פגמים רחבים יותר בתרבות ככלל (3). למעשה, הרגע היחיד במחזה שיכול להיחשב כ״יפה״ – דקה של שקט ושלווה בתוך ים של ציניות – הוא דווקא טקס דתי, שמראה גם את הערך בטקסיות. חשוב מכך – תמיד לצד הביקורת על הדת, המחזמר מציג את הצדדים החיוביים באמונה הדתית של הדמויות – אופטימיות, הרצון להטיב עם העולם ותושיה.

לאורך כל המחזמר, החוטים המקשרים בין דת לאמונה דתית הולכים ונפרמים, והיומרה של הדת להציג קאנון נוקשה ומחייב מוצגת כמגוחכת יותר ויותר. בסופו של דבר, לאחר הפשטת האמונה הדתית מכל הסיפורים, הטענות העובדתיות והכללים המקיפים אותה, המחזמר מזקק אותה לגרסה של טוב לב ואנושיות – תקווה, אחווה אוניברסלית וראיית הטוב בעולם, גם לנוכח מציאות נוראה וגרוטסקית. גם בנקודה זו, המחזמר מצליח לא להתדרדר לקיטש, אלא ליצור מחומרי הגלם הבנאליים האלו חוויה מרגשת מאוד.
האמונה הדתית המזוקקת הזו כל-כך אנושית במהותה, עד שמצאתי את עצמי מזדהה איתה על אף שאני אתאיסט (4). זו אמונה שמתבטאת  בתפילה שמעצימה את המתפלל, גם אם אף אחד לא מקשיב לה; בהודיה לאל שנותנת תקווה, גם אם אין אל להודות לו; וביצירה של מחר טוב יותר על ידי כך שנהיה אנשים טובים היום. גם שבועות אחרי שראיתי את המחזמר, זה מסר שאני עדיין מזדהה איתו ומרגיש מחובר יותר באמצעותו לאנושות ככלל. באופן אירוני, מדובר באחד המסרים היפים יותר של עיקרי הנצרות – אחווה אוניברסלית ותקווה אוניברסלית לעתיד טוב יותר.אולי בעוד כמה מאות שנים האנושות שוב תעטוף את המסר הזה בסיפורים מופלאים ומגוחכים. כל עוד שנזכור שאלו מטאפורות שמותר לצחוק עליהן, הכל יהיה בסדר. Ma ha nei bu, Eebowai.

———
מכאן והלאה דוגמאות קונקרטיות מתוך המחזמר:

1) החל מהבעיות – המורמונים מתלוננים על המטוס הצפוף, כשאנשי הכפר מתלוננים על איידס, בצורת ומוות; ועד לאופן שבו גן העדן מתואר  – המורמונים רוצים כוכב משלהם, ונבולונגי חולמת על קמח וזריקות ויטמינים.

2) בעוד שההצגה של Spooky Mormon Hell מוגזמת, כמובן, מורמונים אכן נושאים תחושות אשמה קשות על ״חטאים״ קטנים ויומיומיים דוגמת שקרים לבנים, הפרת חוקים מנהלתיים, ומחשבות לא טהורות.

3) השיר I am Africa הוא תמצות גאוני של כל ההתנשאות המערבית הפריווילגית הלבנה וההסתכלות החיצונית שלה על אפריקה, וממסגר הרבה מהניתוק של המורמוניזם כתוצר של התרבות ככלל.

4) הרי אלדר פרייס מסיים את המחזמר כאתאיסט (או לפחות אתאיסט-אגנוסטי), ועדיין שותף מלא לאמונה הדתית הזו.

פורסם בקטגוריה אמנות, מוזיקה, שונות | עם התגים , , , , | 6 תגובות

חביתה מוזיקלית: בולאט זה אומר פלדה

רשומת אורחת מאת:  דרורית (אותה אפשר למצוא גם כאן)

***

עד גיל ארבע עשרה בן אדם שומע את המוזיקה של הוריו. מכאן והילך הוא שומע את המוזיקה של דורו ומכאן נוצר הרכב שמלווה אותו בתוספות וחוסרים כל חייו. מאבא שלי לקחתי את האהבה למילה הכתובה המושרת בליווי הפשוט של גיטרה. המשורר, כי לקרוא לאדם שמלווה בנגינה על שלושה אקורדים בגיטרה לעתים לא מכוונת את שירתו זמר זה לחטוא כנגד המהות, ובכן המשורר ששירתו כמעט הכניסה את אבי לכלא בתקופת הרוסייה הסובייטית הוא בולאט אוקודז'בה (Bulat Okudzhava).

הוא נולד במוסקבה להורים ממוצא גאורגי וארמני וקשר את חייו הן עם מוסקבה, שאת רחובותיה, שביליה ואנשיה נשם דרך שיריו והן עם גאורגיה, שם למד, לימד ומשם התחיל את דרכו כמשורר הדמוקרטיה והמחאה השקטה בימי סטאלין, ברז'נב ואחרים. הוריו גם העניקו לו את השם הגאורגי בולאט, שמשמעותו ברוסית פלדה. ואכן כזה הוא היה. תקליטו הראשון יצא בפריז, מעוז הרוח הלוחמת של הרוסים המורדים. שיריו הפכו להיות המנון של אותם המורדים.

דרכו הכרתי רבים אחרים שהיו חביבים על אבי, על חברים שלי ובסוף גם הייחודים לי. דרכו למדתי לאהוב את פושקין למרות כל מאמצי מערכת החינוך הסובייטית להשניא אותו על התלמידים. דרכו גיליתי רבים מהבמאים החשובים כמו טארקובסקי, גודאר ופליני. אחרי שלמדתי לחיות בשלום עם שפת אמי החדשה, עברית, נשכח ממני ההרגל לשמוע את בולאט (אף פעם אף אחד לא קרא לו אחרת מאשר בשמו הפרטי) ברגעי אושר ומעידה. הוא היה שייך לעבר של הנערה שאינני כבר. זה והשפה.

אך שירה כזאת לא נעצרת רק בגלל גבולות הזמן והשפה וגיליתי שלא אחרת מאשר ג'ואן באאז שרה את מילותיו של בולאט בניגון האופייני לה. שרה בהופעה בגרמניה. והצליל המוכר של קולה  של ג'ואן באאז והליטוף המצליף של מילותיו של בולאט שוב פרצו להווה, קיבלו תוקף, סידרו את החיים כמו שהם צריכים להיות. אולי בעוד זמן מה הם גם יסדרו את הזכירונות על אבא. הוא בטח היה מחבב את ג'ואן באאז, אם היה מכיר את שיריה.

דמותו הדקה, הכפופה, במקטרון הנצחי מרחפת עד היום ברוח הנושבת בין הסמטאות של מוסקבה, דמותו גם עומדת בפסל לזכרו כעוגן וכתקווה לכמיהת החופש.

***

רשומה זו נכתבה במסגרת פרויקט 'חביתה מוזיקלית'. רשומות קודמות בפרויקט: שביראמריקה, מנגו.

פורסם בקטגוריה מוזיקה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

הודעה מנהלתית: מדיניות תגובות לבלוג

מותר ורצוי, אבל לא חייבים:

  1. להגיב.
  2. להזדהות בשם/כינוי קבוע.
  3. לשאול.
  4. לקשר לבלוגים אחרים (ומותר לבלוגרים לקדם את הבלוג שלהם כך).

צריך

  1. להתנסח באופן המכבד את קהל הקוראים והקוראות ואת מושא הביקורת (אם ישנו כזה).

אסור

  1. לנהל דיונים עצמיים תחת כמה שמות/כינויים.
  2. לקשר לבלוג אחר מבלי לתרום לדיון (כלומר: יש לוודא שבתגובה יש תוכן, ולא רק: "תראו מה כתבתי בלינק הזה").
  3. תגובות אלימות או הקוראות לאלימות.
  4. חשיפת פרטים אישיים של אנשים אחרים.

[רשומה זו תתעדכן עם הזמן.]

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות